פעם היו לנו רופאים. אחר כך נוספו דיאטניות, נטורופתים, מאמנים, יועצים.
ועכשיו? יש לנו משפיענים.
מאות אלפי אנשים שמכינים שייק, מצטלמים עם כפית סיבים תזונתיים, וצועקים עלינו דרך הריל: "אל תאכלו גלוטן על הבוקר!"

זה כבר לא רק מגוחך. זה מסוכן.
לא בגלל שהשייק רע. אלא כי הגבול בין טיפ להשראה – לבין עצה רפואית – נמחק.

הגענו לנקודה שבה יותר אנשים מקשיבים למשפט אקראי בסרטון מאשר לאבחנה מרופא.
כי זה מצולם יפה. כי זה מוגש כמו חבר.
כי בריאות הפכה להיות תוכן.

בואו נדבר על זה רגע.
הבריאות שלי – לא אמורה להיות חלק מהתוכנית השיווקית של מישהי.
העייפות שלי, הבטן שלי, הורמונים, דלקות, סטרס – זה לא משהו שצריך להיכנס לסטורי.
ואם זה כן נכנס – אז לפחות שתהיה מאחורי זה אחריות.

אבל אין.
רוב התכנים האלה לא עוברים שום סינון. אין רגולציה. אין גבולות.
מישהי יכולה להגיד "ריפאתי את הגוף שלי לבד" – ולקבל עשרות אלפי לייקים.
ולמחרת להמליץ על תוסף, ולמחרת למכור קורס.

כל עוד את נראית מספיק שלמה עם עצמך – יאמינו לך.
וזה מטורף.

כי זה לא שלאנשים לא אכפת מהבריאות שלהם. להיפך – מעולם לא הייתה כזו מודעות.
אבל אנשים עייפים ממערכת בריאות שמתעלמת מהם.
אז הם בורחים למקום שנראה מקבל. אישי. מחבק.
ובינתיים? השיח מתמלא בסיסמאות, קלישאות, ומסרים כמו:
"את לא עייפה – את פשוט אוכלת לא נכון."
"העור שלך מתפרץ כי הגוף שלך מדבר איתך."
"תעשי דיטוקס ותתחברי לעצמך."

די.

הבריאות שלנו לא צריכה להיות מוצר.
ולא פרויקט.
ולא חבילה של מסרים מעוצבים היטב.
היא דבר רציני.
היא מצריכה מקצועיות. עומק. זמן. היכרות עם האדם.

ואם מישהי רוצה לתת תוכן בתחום הזה – מצוין. שתגיד את האמת:
"אני לא רופאה. אני משתפת את החוויה שלי. זה לא מחליף טיפול."

אבל כל עוד השפה של אינסטגרם שולטת, והגבול בין השראה להכוונה רפואית מטושטש –
הבריאות שלנו תמשיך להיות שדה קרב של שיווק.

ואנחנו?
נשאר מבולבלים, עם שייק ביד אחת, ובדיקות דם ביד השנייה.